<h1>כל בו הלכ' נט"י סימן כ"ג</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ונטילת ידי' עד הפרק וזהו קשרי האצבעות המחוברים ליד כדאמרינן צריך אדם ליטול עד פרק שלישי ושעורן רביעית וכל דבר החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון רובו שאינו מקפיד או מעוטו המקפיד וכן גרב וגלד יבש שאינו מצטער בנטילתו ומה שתחת הצפורן חוצץ וכתב הר"ף ז"ל ועל כן נכון לנקר צפרניו בשעת נטילה, ויש מקילין דחשבין ליה למעוטו שאינו מקפיד. הטביל ידיו במי מקוה שאין בו שעור או במים שאובין בקרקע אין מטהרין אותן, מים שנשתנה מראה שלהן או שנתגלו גלוי האוסר משתיה או שנעשה בהן מלאכה כגון שהדיח בהן כלים שאין מודחין ולא חדשים או ששרה בהן פתו כלן פסולים לידים ושנפסלו מלשתו' לכלב בכלים פסולים לנטילה ובקרקע כשרים להטביל. חמי טבריא מטבילין בהן את הידים במקומן אבל שלא במקומן כגון שהפליג מהן אמת המים למקום אחר או שנטלן בכלי אין נוטלין מהן לידים. וכשנוטל ידיו יתן עליהן מעט מעט עד שיתן כשעור ואם נתן הכל בשטיפה אחת כשר ורבי' נוטלי' בשטיפה אחת יד זה על גב זה ובלבד שירפו את ידיהם כדי שירדו המים ויהיה בשטיפה זו רביעית לכל אחד ואחד ולא יתן לחברו בחפניו שהנטילה צריכה כלי שלם ושיבא מכח נותן. ואין נוטלין בשברי כלים ולא בכלים שבורין שבירה המטהרת אותן מטומאותם ולא בדפני הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת חבית אלא א"כ תקנה לנטילת ידים ולא בחמת אלא אם תקנה ולא בשק ובקופה אע"פ שתקנ' לנטיל' ונוטלים בכל הכלים אפילו כלי גללים וכלי אדמה והוא שיהיו שלמים ויחזיקו רביעית ואם אינו מחזיק רביעית או שאין בו מים רביעית אין נוטלין בו. אין לו מים אלא כדי שיטול ידיו יטול ידיו במקצתן ושותה מקצתן הנוטל ידיו צריך לנגבן תחלה קודם שיאכל דאמר ר' אבהו פ"ק דסוטה כל האוכל בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא. מים אחרונים אשר בסוף כל אכילה חובה משום מלח סדומית שמסמאה את העינים חזינן בדוכתא אחריתי דאמר אחר כל אכילתך אכול מלח מלמד בהאי מלחא איכ' מלח סדומית לכך היא חובה דאין אדם רשאי לחבל בעצמו וכיון דלרפואה קא עביד אינן צריכין ברכה ועוד שהן הרגו את הנפש ואינן טעונין ברכה.
